לוחמי ההתנגדות במונטאן נואר: החיל החופשי, CFMN (1944)

בשבילי מונטאן נואר (טארן ואוד), מצבות ואנדרטאות מזכירות כי בעבר הלא רחוק התנהלו קרבות בין קבוצות קטנות של אנשים, חמושים בנשק מועט אך נחושים ומאורגנים, לבין הוורמאכט, שהיה עדיף בהרבה במספר ומצויד היטב באמצעי לחימה.

ראשיתו

החיל החופשי של מונטאן נואר (CFMN) נולד מתוך רצונם של כמה אנשים שפשוט סירבו לקבל את התבוסה ואת הכיבוש.

שניים מהם במיוחד: רוז'ה מומפזה ואנרי סוונה. המטה הכללי של בעלות הברית בלונדון נתן את אישורו הסופי להקמת כוח שיפעל במונטאן נואר, וכן תמיכה חומרית.

כבר בשנת 1943 החלו הצנחות הנשק הראשונות, במטרה לצייד את היחידה העתידית.

ב־20 באפריל 1944, בקאסטר, התקבלה ההחלטה על הקמת החיל החופשי של מונטאן נואר.

/. . .

כוח רב־גוני

כוחו של החיל החופשי של מונטאן נואר נבע גם מכך שהיה בבואה של צרפת, על כל גווניה. היו בו חיילים מקצועיים, אך גם אזרחים, אנשי טארן ואוד, אנשי צפון צרפת («Ch’tis»), ברטונים ונורמנים, אלזסים ולורנים (שערקו מהוורמאכט), בלגים, רוסים, ספרדים (רפובליקנים), איטלקים, בלגים, פולנים, הולנדי אחד, אמריקאי אחד ואנגלי אחד.
כל הדתות היו מיוצגות: אתאיסטים, יהודים, נוצרים ומוסלמים. חלק מן ההרוגים זכו לכבוד באמצעות הקראת הקוראן, ואחרים נקברו על פי הטקס הנוצרי… כוח שכבר היה, בסופו של דבר, בבואה של צרפת של ימינו?

תחושה מסוימת של צדק ואנושיות

לאחר הקרב בלה רוז', אנשי ה־CFMN נטלו את הסיכון להביא אחד משבויי המלחמה הגרמנים שלהם, שנפצע קשה, לבית החולים במזאמה. עם שחר, קפטן מנקנה, רופא בחיל החופשי, מסר את הפצוע, יחד עם מכתב, לידי אחיות גרמניות נדהמות… על פי נאום של ז׳. דה קרוונואל, אמר אז החייל הגרמני: «כאשר השלום ישוב, נשמח לקבל אתכם בביתנו».

/ . . .